דברי פתיחה: התכנסות שניה - רבקה יצחק חורש

 

לינק לסרטון

כיכר החטופים, משפחות יקרות ולוחמות, אחינו שבעזה שישובו, חברינו הפסיכואנליטיקאים, וכל מי שבא להשתתף עמנו - 

להיות פסיכואניליטיקאי כרוך בעבודה פנימית, בחדר מוגן מרעש ועל הספה. זהו מפגש שמאפשר הרפייה ומיקוד, ומתוך הקשבה מרוכזת מאוד,  מאפשר לכאב גדול להישמע. להיות

פסיכואנליטיקאי, זוהי עמדה ערכית וטיפולית שמחפשת את הקול היחודי של האדם הפונה לטיפול, מתוך עצמו, מתוך סבלו, מתוך הדהוד אליו, מתוך מפגש וחיפוש של מחשכיו הלא מודעים. ובשעת המפגש, התנועה המתחוללת היא פנימית ודקה, והכיוון שלה פנימה. אנחנו שניים שמחפשים עוד ועוד את האחד. 

הבחירה לצאת לפעולה של מחאה בכיכר היא כביכול תנועה הפוכה למפגש שאנחנו מציעים כאנליטיקאים. זו פעולה פומבית, חשופה לקהל רב, השותפים אנונימיים והמפגש הוא יחיד ואינו קבוע ושיטתי. אבל, זוהי תנועה מנוגדת רק כבייכול.  בשם המסירות שלנו לנפשו של היחד והסובל, ובשם ההסתכלות שלנו על נפשה המתמוטטת של קבוצה, אנחנו רוצים להתייצב אתכם ולומר את דברינו!!! על היחיד החטוף, על 59 צעירים מדממים ומעונים וחללים, ועל המחויבות הערכית של החברה שבה אנו חיים. אנחנו רוצים לומר זאת בשם העמדה המקצועית הפסיכואנליטית.

בשמונה קולות תאורטיים וקליניים יאמרו כאן חברינו, כולם חברים בחברה הפסיכואנליטית הישראלית, שהיא חלק מהחברה הבינלאומית, את האופן בו הם מבינים ומפרשים את ההאטה והעיכוב במו״מ להשבת החטופים, את הסבת הפנים והאטימות למצבם ולעינויים שהם עוברים, את הפציעה המוסרית המסכנת את נפש  כולנו כיחידים וכחברה, ואת הטראומה ההולכת ותופחת, כל עוד הם שם, וממשיכה ופוצעת את הנפש. ומתוך כך נציג את האמירה המקצועית שלנו להכרחיות השבתם המיידית  הבייתה, שתהא גם השבת  נפשנו אנו.

ניפגש כאן הבוקר לשני מקבצים של הרצאות קצרות ולשירתם של טמיר שלומי והילה אלעזר כהן. המקבץ הראשון יתקיים עכשיו עד 11:30, והשני יחל ב 12:30. 

הצגת הדוברים…