פסיכואנליזה בפעולה החלה כהתארגנות ספונטנית של אנליטיקאים בחברה הפסיכואנליטית למחאה מול בית מעצר הקישון בתגובה למעצרם של עופר ואיתי דורון, אמיר שדה ואיתי יפה. הדברים שנישאו בחנו את המעצר והאופן בו טופלו העצורים על ידי המשטרה והפרקליטות בראיה פסיכואנליטית עכשווית. נוסף לכך שולבו בדברים שנישאו מול בית המעצר שירים אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר, בעצמה אנליטיקאית בחברה. מתוך תחושת דחיפות גדולה יזמו חברי צוות 'פסיכואנליזה בפעולה' – רבקה יצחק-חורש, רוית פרנקל-נוטקביץ ואמנון אייל - אירועי מחאה בעלי אופי דומה, כולם יוחדו למאבק להשבתם המיידית של כל החטופים מעזה. באירועים אלה, שנערכו מול הכנסת ובכיכר החטופים, נשאו דברים אנליטיקאים רבים מהחברה הפסיכואנליטית והם תרמו לכתיבת גילוי דעת של החברה הפסיכואנליטית הקורא להשבת החטופים. גם באירועים אלה שולבו קטעי שירה אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר וזמרים צעירים מה"עוטף". ניתן לקרוא את הדברים שנישאו בכל אירוע ולצפות בסרטונים שתיעדו אותם בלחיצה על 'אירועים' ובחירת האירוע הרלוונטי. ניתן גם לחפש לפי שם הדובר או ההרצאה. נמשיך להאבק להשבת החט...
גילוי הדעת של החברה הפסיכואנליטית - ד״ר ויואן שטרית וטין
גילוי דעת מטעם החברה הפסיכואנליטית בישראל
אנו, חברי החברה הפסיכואנליטית בישראל, מבקשים להצהיר על עמדתנו החד משמעית בעניין
השבת החטופים.
הפקרת החטופים והפניית העורף לגורלם מהווים פגיעה בלתי הפיכה בתשתית המוסרית
ובתחושת הסולידריות הקולקטיבית. כל שיתוף פעולה של הציבור עם ההפקרה הזו לא רק פוגע
בחטופים עצמם – אלא גם פוצע את החברה הישראלית פציעה מוסרית אנושה, פציעה הקשורה
בכך שאנו מוצאים עצמנו שותפים בעל כורחנו למעשה הנוגד את כל סולם הערכים שאנו מייצגים,
את כל עולם הערכים שגדלנו וגידלנו את ילדינו בתוכו.
אנו מבקשים למחות נגד הטענה החוזרת לפיה שחרור מחבלים הוא מחיר גדול מדי ביחס להשבת
החטופים. שחרור מחבלים אמנם מהווה סיכון אמיתי, אך הסיכון הזה הוא סיכון פוטנציאלי בלבד.
יותר מזה: ברור מעבר לכל ספק שגם אי-שחרור המחבלים המדוברים לא יטהר את העולם
ממבקשי הרע, ושאם לא ישוחררו אלה – יקומו אחרים תחתיהם.
לעומת זאת, הסיכון הכרוך בהשארת החטופים מאחור הוא סיכון ודאי. מצב החטופים שהושבו
בפעימות האחרונות מצביע מעבר לכל ספק על כך שהם נתונים בסכנת חיים מיידית, שזמנם
אוזל, שכל שעה נוספת עשויה להיות שעתם האחרונה. לא רק שלא יקומו אחרים תחתיהם – לא
יקומו אחרים תחתינו. אם לא נפעל עכשיו – נצטרך לחיות למשך שארית ימינו עם הידיעה
שהפקרנו לא רק את החטופים עצמם – אלא גם את עולם הערכים הכולל שבשמו ולשמו הוקמה
המדינה שבה אנחנו חיים. ולכן השבת החטופים איננה רק הדרך היחידה שבה נוכל להישיר מבט
אליהם ואל משפחותיהם, אלא גם הדרך היחידה שבה נוכל להישיר, מעתה והלאה, מבט אל
עצמנו.
אנו מפצירים במקבלי ההחלטות לבחור, אחת ולתמיד, בחירה בשם החיים, למען החיים.
את כולם. עכשיו.