פסיכואנליזה בפעולה החלה כהתארגנות ספונטנית של אנליטיקאים בחברה הפסיכואנליטית למחאה מול בית מעצר הקישון בתגובה למעצרם של עופר ואיתי דורון, אמיר שדה ואיתי יפה. הדברים שנישאו בחנו את המעצר והאופן בו טופלו העצורים על ידי המשטרה והפרקליטות בראיה פסיכואנליטית עכשווית. נוסף לכך שולבו בדברים שנישאו מול בית המעצר שירים אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר, בעצמה אנליטיקאית בחברה. מתוך תחושת דחיפות גדולה יזמו חברי צוות 'פסיכואנליזה בפעולה' – רבקה יצחק-חורש, רוית פרנקל-נוטקביץ ואמנון אייל - אירועי מחאה בעלי אופי דומה, כולם יוחדו למאבק להשבתם המיידית של כל החטופים מעזה. באירועים אלה, שנערכו מול הכנסת ובכיכר החטופים, נשאו דברים אנליטיקאים רבים מהחברה הפסיכואנליטית והם תרמו לכתיבת גילוי דעת של החברה הפסיכואנליטית הקורא להשבת החטופים. גם באירועים אלה שולבו קטעי שירה אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר וזמרים צעירים מה"עוטף". ניתן לקרוא את הדברים שנישאו בכל אירוע ולצפות בסרטונים שתיעדו אותם בלחיצה על 'אירועים' ובחירת האירוע הרלוונטי. ניתן גם לחפש לפי שם הדובר או ההרצאה. נמשיך להאבק להשבת החט...
דברי פתיחה לפסיכואנליזה בכיכר - רבקה יצחק ורוית פרנקל
דברי פתיחה לפסיכואנליזה בכיכר – 22.3.25
כיכר החטופים, אחינו החטופים בעזה ומשפחותיהם, החטופים ששבו ובני משפחותיהם, חברי הקהילות שחבריהן עדין חטופים, חברינו בחברה הפ״א, מטפלי הנפש והגוף, וכל מי שנמצא פה היום, וגם אלו שבליבם איתנו ונבצר מהם להגיע, חלקם בירושלים ובבגין.
היום ה-22 במרץ, 533 ימים מאז אסון ה-7.10 והחטופים עדיין נמקים, מעונים ונאבקים על חייהם במנהרות בעזה.
אנחנו מתכנסים כאן כדי לתבוע, לדרוש ולזעוק את ההכרח להשיב את החטופים כולם עכשיו, ולתמוך במשפחות החטופות, אמיצות הלב והמעש.
חייהם של החטופים בסכנה עצומה, עם עצירת המו"מ לשחרורם ועם חידוש המלחמה.
אי קיום משא ומתן עיקש, מתמיד ומחויב להשבת החטופים הוא גזר דין מוות לחטופים, קרע בעולם הערכים שלנו, בערכם האינסופי של חיי אדם, כל אדם, ובמחויבות לשמור עליהם.
אנחנו מתכנסים כאן לומר את דברינו, חברים בחברה הפסיכואנליטית בישראל. בעיסוקנו שבשגרה אנחנו יושבים בחדר מגונן ומאחורי ספה, וכעת אנו חשים הכרח לצאת לפעולה, להוציא את הספה לכיכר, ולהתייצב במלוא עמדתנו המקצועית האתית.
אני רוצה להקריא את השיר למחרת של לאה גולדברג
הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאֹד.
וְהָאָפֹר הַיּוֹם אָפֹר מְאֹד.
וּקְצָת שָׁחֹר וְאֵין לֹבֶן בָּעִיר.
וְהַנִּסְעָר הַיּוֹם נִסְעָר מְאוֹד.
וְהֶעָבָר הַיּוֹם - עָבָר מְאוֹד
וּקְצָת עָתִיד, וְאֵין הוֹוֶה בָּאֲוִיר.
וְעוֹד לֹא קַל לִנְשֹׁם, וְעוֹד לֹא קַל
לַחְשֹׁב מוּל זֶה הָרוּחַ הַנִּפְתָּל.
וּמְאוֹד לֹא פָּשׁוּט לְחַכּוֹת.
הַסְּעָרָה נוֹגַעַת בָּרִיסִים,
וּמִשְׁתַּבֵּר כָּל רֶגַע לִרְסִיסִים.
אַךְ הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאוֹד.
אנחנו נמצאים בעת סערה ומשבר. ״הנסער היום נסער מאוד… ומשתבר כל רגע לרסיסים…״ נתונים במצב של שיבוש מתמשך, בו מותקפות ומתפוררות הבחנות בין טוב לרע, בין צורך פרטי למחויבות ציבורית, בין גחמה לפעולה מנומקת, בין יצריות לרציונל, בין דחף החיים לדחף המוות. ״ואין לובן בעיר״.
ואנחנו מתעקשים לראות ישר, צלול וברור, עלינו להציל חיים.
״ולא קל לנשום, ולא קל לחשוב". והסכנה היא שאין הווה. ואין מתהווה.
בלב המאפליה מוטלים 59 חטופים ומשפחותיהם. באפלה ובהפקרה. זה המעגל שלנו, ההתמקדות בסבלם הנורא ובהצלתם. ולא נצא מן המעגל שלנו כמאמר חוני המעגל, עד שירדו גשמי ברכה של חמלה וחובה, וחילוץ.
אנחנו נאבקים להחזיק בתקוה, נאבקים יחד, בכל מקום שיידרש, ולא נחדל, עד שיוחזרו. ואז הירוק יהיה ירוק מאוד.
ומאוד לא פשוט לחכות, גיהנום של המתנה, 533 ימים.
חמישה מחברינו, פסיכואנליטיקאים בחברה הפא בישראל יישאו דברים על ההפקרה וההתייצבות למען החטופים. לאחר מכן נצעד ביחד לשער בגין, נתחבר לעוטף קריה, נקרא את גילוי הדעת של החברה ונסיים בדברים שתישא פרופ׳ מירב רוט.