קו חוף אחד – לו יהי / דר' עפרה כהן פריד

632 ימים / 50 חטופים

קו חוף אחד – לו יהי / דר' עפרה כהן פריד

זה אותו קו חוף.

מהטיילת של תל אביב ועד חופי עזה, חאן יונס ורפיח.

זה אותו ים. אותו כחול ואותו חול.

אותם גלים. אותם צדפים.

המים אינם יודעים גבולות.

הם מחברים בין מה שהאדם מבקש להפריד.

והחול? החול זוכר.

אבל יש חוף שבו  הזמן עצר.

מנהרות חשוכות, לחם צר ומים לחץ.

יש מי שלא ראו את הים

ימים רבים.

 

אנחנו עומדים כאן ומצווים לא לשכוח.

שם, בדרום, בהמשך אותו קו חוף,

מוחזקים

אחים

שלנו.

חיים שחייבים לשוב.

מתים שזכאים להיקבר.

ילדים שצריכים שוב לשחק בחול.

 

ימים רבים עברו.

שבועות, חודשים.

והעולם ממשיך.

 

ובתוך כל זה, כמו הד רחוק  מן הים,

כמו בת קול  מתוך קונכיה,

עולה שורה:

"עוד יש מפרש לבן באופק

מול ענן שחור כבד..."

זוהי שורה שנכתבה מתוך מלחמה,

אבל נועדה להציב תקווה –

לא כפנטזיה, אלא כעמדה מוסרית.

חובה שמול חופי עזה יופיע מפרש לבן.

חובה שהענן הכבד שמעל חאן יונס לא ירתיע

ולא יכניע

את המחויבות להשיב.

לא את המנהיגים.

לא את החברה.

לא אותנו.

כל עוד יש מפרש

יש דרך.

כל עוד יש ענן

יש גם מבחן.

ואנחנו נבחנים.

אנחנו מתעקשים לא לוותר על המפרש

לא לוותר על הקריאה.

לא לוותר עליהם.

מפרש לבן באופק -  כציווי.

כל שנבקש לו יהי.