פסיכואנליזה בפעולה החלה כהתארגנות ספונטנית של אנליטיקאים בחברה הפסיכואנליטית למחאה מול בית מעצר הקישון בתגובה למעצרם של עופר ואיתי דורון, אמיר שדה ואיתי יפה. הדברים שנישאו בחנו את המעצר והאופן בו טופלו העצורים על ידי המשטרה והפרקליטות בראיה פסיכואנליטית עכשווית. נוסף לכך שולבו בדברים שנישאו מול בית המעצר שירים אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר, בעצמה אנליטיקאית בחברה. מתוך תחושת דחיפות גדולה יזמו חברי צוות 'פסיכואנליזה בפעולה' – רבקה יצחק-חורש, רוית פרנקל-נוטקביץ ואמנון אייל - אירועי מחאה בעלי אופי דומה, כולם יוחדו למאבק להשבתם המיידית של כל החטופים מעזה. באירועים אלה, שנערכו מול הכנסת ובכיכר החטופים, נשאו דברים אנליטיקאים רבים מהחברה הפסיכואנליטית והם תרמו לכתיבת גילוי דעת של החברה הפסיכואנליטית הקורא להשבת החטופים. גם באירועים אלה שולבו קטעי שירה אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר וזמרים צעירים מה"עוטף". ניתן לקרוא את הדברים שנישאו בכל אירוע ולצפות בסרטונים שתיעדו אותם בלחיצה על 'אירועים' ובחירת האירוע הרלוונטי. ניתן גם לחפש לפי שם הדובר או ההרצאה. נמשיך להאבק להשבת החט...
עסקה באופק? תעתועי האופק / עידית דורי
647 ימים / 50 חטופים
עסקה באופק? תעתועי האופק / עידית דורי
לפני כמה ימים ישבתי בחוף הים, צופה באופק, בניסיון להרגיש רגע של שקט בטלטלה הקיומית. אבל ברקע עוד הדהדו החדשות בדבר עסקת חטופים באופק. בעודי יושבת לי חשתי את הזעם גואה בי. הלוא עסקה המצויה באופק דומה לקו האופק עצמו: ככל שאנו מתקרבים אליו, כך הוא מתרחק ומתעתע בנו. ואכן, למושג אופק שתי משמעויות. בהבט הפיזי, הקונקרטי, אופק הוא קו המפגש הדמיוני בין שמיים וארץ, גבול הראייה האפשרי שמתרחק ככל שמתקדמים לעברו. במובן זה, להאמין בכותרת "עסקת חטופים באופק", משמע להיכנע לאותו תעתוע. בעוד אופק השליטה שלנו מתרחב ומאפשר מבט-על מן השמיים, המציאות והאמת שוקעות ונעלמות תחת פני הקרקע. שם, במעמקי האדמה, החטופים שוקעים ונמוגים.
אל מול שמיים רחבי ידיים, כולנו שרויים באפלה. כל עוד לא נשוב אל אדמתה החולית של עזה לאחוז ביד הזועקת ממעמקיה; כל עוד לא יתקיים מגע ישיר של יד ביד וקול בקול; כתף להניח עליה ראש, אדמה להיטמן בה, האמת תהיה באופק.
היא תהיה כמפגש אצבעות במנהרה רחוקה, תחת ארמון חול דמיוני שהילדים בונים על שפת הים.
אל במשמעות נוספת, האופק הוא תחום האפשרויות, גבולות התפיסה והידיעה של אדם או חברה. צרות האופק הנוכחית הינה חוסר היכולת להבין את ההשלכות העמוקות וארוכות הטווח של המתרחש - את מה שיחלחל מטה אל האדמה ויישאר כמשקע לדורות הבאים. הפקרת החטופים מותירה אותנו לעד כחברה המתקיימת על קו התפר הדק של אופק מתעתע. גם האסון המתרחש בעזה, המהדהד אלינו מהאופק אך אין לו כל אחיזה שאנחנו מדווחים על ודאותה במציאות, מכרסם במצע המוסרי, בקרקע עליה נבנו ערכיה ההומאניים של מדינת ישראל. אך את גלי ההדף יודעים על בשרם החיילים השבים מעזה, משפחותיהם ואנשי הטיפול שפוגשים אותם.
רק כאשר נמשה את החטופים משם, נחזיר את החיילים הבנים שלנו הביתה, יבוא קץ לאסון המתרחש בעזה. תושב קרקע אנושית, הומניטרית, תחת רגלינו. ולאחר עיבוד ההלם והאובדן, בתקוה, אופקים חדשים יפתחו לפנינו.