פסיכואנליזה בפעולה החלה כהתארגנות ספונטנית של אנליטיקאים בחברה הפסיכואנליטית למחאה מול בית מעצר הקישון בתגובה למעצרם של עופר ואיתי דורון, אמיר שדה ואיתי יפה. הדברים שנישאו בחנו את המעצר והאופן בו טופלו העצורים על ידי המשטרה והפרקליטות בראיה פסיכואנליטית עכשווית. נוסף לכך שולבו בדברים שנישאו מול בית המעצר שירים אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר, בעצמה אנליטיקאית בחברה. מתוך תחושת דחיפות גדולה יזמו חברי צוות 'פסיכואנליזה בפעולה' – רבקה יצחק-חורש, רוית פרנקל-נוטקביץ ואמנון אייל - אירועי מחאה בעלי אופי דומה, כולם יוחדו למאבק להשבתם המיידית של כל החטופים מעזה. באירועים אלה, שנערכו מול הכנסת ובכיכר החטופים, נשאו דברים אנליטיקאים רבים מהחברה הפסיכואנליטית והם תרמו לכתיבת גילוי דעת של החברה הפסיכואנליטית הקורא להשבת החטופים. גם באירועים אלה שולבו קטעי שירה אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר וזמרים צעירים מה"עוטף". ניתן לקרוא את הדברים שנישאו בכל אירוע ולצפות בסרטונים שתיעדו אותם בלחיצה על 'אירועים' ובחירת האירוע הרלוונטי. ניתן גם לחפש לפי שם הדובר או ההרצאה. נמשיך להאבק להשבת החט...
זבוב בצנצנת / חגית אהרוני
643 ימים / 50 חטופים
זבוב בצנצנת / חגית אהרוני
"זבוב שגדל בצנצנת חזרת, חושב שזאת ריבה", היתה סבתי אומרת ביידיש ואמי הייתה מתרגמת לעברית. בחוכמת זקנות אפשר לנסח כך לא מעט ממנגנוני הנפש – הכחשה, הדחקה, מחיקה, דיסוציאציה ועוד. יכולת אנושית, שלעתים היא נחוצה מאוד, להתעלם ממציאות, לסלק כאב, לנרמל את מה שאינו תקין - להונות את עצמנו. אבל כמו כל מנגנון הגנה יעיל של הנפש, כשמנגנון זה מתקבע והוא מאסיבי מדי אנחנו בסכנה.
הפסיכואנליזה מציבה בפנינו הבנות רבות ביחס לקיום האנושי במרחב נפשי, בינאישי, וקיומי. היא מציבה בפנינו עמדה, אפשרות או דרישה, להכיר במנגנוני ההכחשה – אלו שבאים מבפנים ואלו שבאים מבחוץ; המודעים ושלא; התמימים והמניפולטיביים. מטבע היותנו אנחנו קצת עיוורים ופוזלים - לעולם לא נראה את עצמנו מכל הזוויות. נקודות העיוורון שלנו רבות, אולי רבות ממרחב הראייה שנתון לנו. מטבע היותנו אנחנו מוגבלים ונתונים לראייה חלקית ולעיוורון מהותי. ומטבע היותנו אנחנו נתונים ופגיעים לכוחות שמעוורים אותנו – כך או כך. מבפנים ומבחוץ.
אולי ויטגנשטיין ידע יידיש. גם הוא מדבר על זבובים בבקבוק. הוא משתמש בהם כדי להדגים את המחשבה שרעיונות עלולים להתקבע ולהסתחרר במעגלים חסרי תוחלת, ואז אינם מסוגלים להיחלץ מהסחרור ההדדי המשותף. כל שעל הזבוב לעשות כדי להיחלץ מהבקבוק זה לשנות את זווית הראייה שלו, להביט למעלה ולצאת מהפתח. כל זאת בתנאי כמובן, שכוח אלים לא פקק את הבקבוק בכוונה.
ובכן, מה שקורה עכשיו – זאת לא ריבה. אנחנו מרומים. מערכי כוח חזקים ודכאניים – חברתיים, פוליטיים, אידאולוגיים, תקשורתיים, מקומיים וגלובליים, פועלים כדי לסמא אותנו. כוחות הרמייה מבחוץ חוברים היטב לכוחות הרמייה של הנפש ואנו עלולים להאמין לשקר, להכחיש, להתעלם ולנרמל. האמת היא מזון לנפש, אומר ביון. רמיה, שקר, הונאה וזיוף הם אפוא רעל.
אל לנו להתבלבל. מעוורים את עינינו, מסתירים מאיתנו, מרמים אותנו – וזה משגע. אנחנו נתונים בחזרת, ומה שמתרחש כאן, ביחס לחטופים ובכלל, זאת לא ריבה - זאת הפקרה, זאת אלימות, זאת חזירות.