פסיכואנליזה בפעולה החלה כהתארגנות ספונטנית של אנליטיקאים בחברה הפסיכואנליטית למחאה מול בית מעצר הקישון בתגובה למעצרם של עופר ואיתי דורון, אמיר שדה ואיתי יפה. הדברים שנישאו בחנו את המעצר והאופן בו טופלו העצורים על ידי המשטרה והפרקליטות בראיה פסיכואנליטית עכשווית. נוסף לכך שולבו בדברים שנישאו מול בית המעצר שירים אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר, בעצמה אנליטיקאית בחברה. מתוך תחושת דחיפות גדולה יזמו חברי צוות 'פסיכואנליזה בפעולה' – רבקה יצחק-חורש, רוית פרנקל-נוטקביץ ואמנון אייל - אירועי מחאה בעלי אופי דומה, כולם יוחדו למאבק להשבתם המיידית של כל החטופים מעזה. באירועים אלה, שנערכו מול הכנסת ובכיכר החטופים, נשאו דברים אנליטיקאים רבים מהחברה הפסיכואנליטית והם תרמו לכתיבת גילוי דעת של החברה הפסיכואנליטית הקורא להשבת החטופים. גם באירועים אלה שולבו קטעי שירה אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר וזמרים צעירים מה"עוטף". ניתן לקרוא את הדברים שנישאו בכל אירוע ולצפות בסרטונים שתיעדו אותם בלחיצה על 'אירועים' ובחירת האירוע הרלוונטי. ניתן גם לחפש לפי שם הדובר או ההרצאה. נמשיך להאבק להשבת החט...
חוף מבטחים הוא בית / דפנה ערן
675 ימים / 50 חטופים
חוף מבטחים הוא בית / דפנה ערן
חוף מבטחים הוא בית,
מקום בו אני נטועה באדמה
מקום ראשית צמיחתי.
כולם רוצים בית,
אני אנחנו וגם הפלסטינים,
אך איננו מוצאים מקום זה לצד זה
מקום בו הקמח יספיק לכולם.
בחוף מבטחים, הבית יהיה של כולם.
כולנו ניזון מאותם מים אותה שמש
אותה אדמה
השמים יהיו של כולם.
ביתנו אבד,
החטופים נתלשו מביתם,
תחושת הקיום כמעט וניטלת מהם.
במעמקי האדמה,
מקום בלי אויר,
ללא מזון ומים,
שם דבר לא יכול להשריש ולצמוח.
גם העקורים מביתם
שנאלצו למצוא מחסה כדי להבטיח חיים
נתלשו מביתם.
הבית שהיה אמור להיות מקום
בו תתגשמנה כל התקוות
הפך למסוכן
מאיים על כל המצויים בו
משני צידי הגבול.
"הבית שבו נולדנו
כבר חרב ואיננו
אך אני עוד עומד בחלון."
(עמיחי)
בימים אלו כולנו עומדים בחלון
מחכים לחטופים
מחכים לחוף מבטחים שישיב
את תחושת הבית שאבדה.
חוף מבטחים הוא בית.