חלון.ם לים התיכון / ד"ר עפרה כהן פריד

693 ימים / 50 חטופי

חלון.ם לים התיכון / ד"ר עפרה כהן פריד

באחד הלילות של יוני 2025, בין אזעקה לאזעקה, במהלך  המלחמה עם איראן, חלמתי: אני במרחב פתוח שכנראה היו בו פעם בניינים, והכול מלא ערמות שברי זכוכיות. לא ברור אל מי או עם מי אני מדברת ואני אומרת: 

"ותזכרו שגם ערמת שברי זכוכיות הייתה פעם חלון פתוח אל הים התיכון".

הלא מודע הפגיש את יהודה עמיחי, שכתב "שגם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות", עם יעקב גלעד שכתב ויהודה פוליקר ששר על "חלון משקיף אל הים התיכון".                                                                                                      אצל שלושתם - גם בתוך מלחמה, שבר, שואה וחורבן, יש זיכרון של הדבר טרם נשבר והתאגרף. אצל שלושתם - מחויבות לאפשרות לטרנספורמציה, לתקווה. תקווה לא תיאורטית כי אם מעשית. קריאה מוסרית לשימור האנושי במקום ובזמנים בהם הוא נשבר, נטרף, טבע והוטבע.

הים התיכון - שהיה חוף מבטחים, שער כניסה וקבלת פנים, עבור מי שניצלו מהשנים הרעות שבאו לאחר  ערמות הזכוכיות המנופצות של ליל הבדולח בגרמניה מקום הולדתו של עמיחי, בוורשה עיר הולדתה של הלינה בירנבוים אימו של גלעד, או בסלוניקי עיר הולדתם של שרה וז'אקו הוריו של פוליקר.                                                                                             הים התיכון -  שלחופיו חיים מי שערמות שברי זכוכיות מכסות את המקום שבו, טרם המטירו השמיים את טילי החורבן, עמד ביתם בתל אביב, פתח תקווה, רחובות, נס ציונה או חיפה. מול הים התיכון.

הים התיכון –שבין עזה לבין תל אביב, זועף עכשיו אל מול אחים חטופים במנהרות חשוכות ללא חלון, נאבקים לשרוד הרעבה ואימת מוות, הפקרה והונאה מצד מנהיגות שאחריותה להשיבם לחוף מבטחים. אל מול ילדי עזה, שביתם וילדותם הפכו אף הם לערמת שברי זכוכיות, שמבקשים כף יד פתוחה, כף אוכל.

הים התיכון - שבין עזה לבין תל אביב, חייב לשוב מזעפו, להיות חוף מבטחים. חוף מוסרי שבו לא נותר איש מאחור. חוף שבו חלון פתוח, מצפן ומצפון של אחריות להשבת אחים חיים וחללים, להשבת ילדותם של ילדים.

'הים הפנימי' - ׳Mare Internum' וכן 'הים שלנו' -  'Mare Nostrum'  

כך קראו לו היוונים והרומאים.

הלא מודע חיבר שפת שבר עם שפת תיקון ואיחוי.

חלון פתוח - מבט בו זמני פנימה אל 'הים הפנימי' והחוצה אל 'הים שלנו' המשותף לנו ולשכנינו. מבט אל עצמי ואל הזולת.       

חלון פתוח - אל מי ששברי חייו זקוקים לכף יד פתוחה שתתחייב לא רק לזכור את השלם שהיה ונשבר אלא גם להשיב, לאחות, לתקן את שנשבר. בפסיכואנליזה, השבר הוא תמיד נקודת מבחן. הֲיַרְאֶה  השבר? הֲיִמָּצֵא לו זולת שיאמר הנני ויתייצב במקום בו נותרו שברי זכוכית? במקום בו אגרוף סוגר על כף יד פתוחה?

אנושיותנו שנשברה ושבורה  תשוב רק אם נשלח כף יד פתוחה, רק אם נשיב - אחים חטופים אל חיק משפחתם, ילדים אל חיק ילדותם.

רק אז ישוב הים מזעפו.

[...] עוד הפצע פתוח"

לו רק היית איתי עכשיו

הייתי ודאי מספר לך

את מה שלא יגיד מכתב.

כאן אם תרצי יש לך בית

ואותי יהיה לך המון

צחוק ילדים בין הערביים

מול חלון משקיף לים התיכון.

ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון

ואולי מרחוק איזה אושר מתגנב אל החלון".

מתוך: יעקב גלעד, חלון לים התיכון, בתוך האלבום: אפר ואבק , 1988