האור שנחצוב, ויהי / איילה הלוי

671 ימים / 50 חטופים

האור שנחצוב, ויהי  / איילה הלוי

כל הלילה כתבתי מילים, אספתי שברים…

רוח, אמונה, פציעה, בושה, מצעד האיוולת, קלון, חופש, חופש גדול...

על קו החוף ישוטטו הילדים??

כל הלילה כתבתי, אספתי, ולא ידעתי, נפשי לאן?

מילים לא אומרות מאום?

איבדו, איבדו כל ערך?

אומרות המון… מתאמצות המון. לגעת, לחפות, לכסות, לגעת...להגיע אל ...להביע...להגיע אליכם יקירי נפשי, מבעד למנהרות, מבעד לחושך, מבעד לערלות הלב.

כמה דלות המילים. כמה מבוישות, כמה חיוורות. ועדין. אליכם מבקשות להגיע, אהובי ליבי.

לא אשאר שתוקה בעת הזו. להמשיך לחפש את הדרך לבטא בפשטות, בחדות, בבהירות,

דיייייי  וגם,

לא מוותרים, וגם

אהובי ליבי החזיקו מעמד, וגם

סליחחחחחחה .

כמה חיוורות המילים.

"אות איין", חתום על ראשי, על ראשינו.

אות איין, קראה מירי גלעד לאבדן הפרטי שלה על מות בנה, אהובה, גיא, בטרם עת. בטרם. בטרם. בטרם. יש עת?

עצוב כל כך במחוזותינו. בכל חודשי השנה, תשרי חשון כיסלו, טבת חלפו עברו... ושוב עברו, ושוב ושוב????!

מתי הופך "אות איין"  ל"אות קין"?

שום עיר מקלט לא תציל את נפשנו, לדורי דורות, עד השבת כולם. כולם. כולם. עכשיו.

עד הפסקת המלחמה שהחלה צודקת ונהייתה מחליאה. הלב מחורר מכאב, על כולם, כולם.

עד מחיקת הזחיחות, האטימות, יהירות הדעת המתפלשת בצדקנותה.

כתבה רבקה מרים:

"האור שחצבנו מן הבורות עמום היה

במעמקים הורגל לספק צרכי עצמו בלבד

עמום היה האור

במעמקים הורגל להאיר רק אליו פנימה

איך נוציאנו?

אולי נתפשט ומערומינו הלבנים יכו אותו בסנורים

על הארץ אותו נטיל ומערומינו הלבנים נפיל עליו

הו, יאמר האור, כשבלובן גופנו מהותו יגלה

הו, יאמר האור המתפשט, הו

הו, יאמר, הו."

מה נעשה כולנו להביא את האור הפיזי, הממשי, הבראשתי לעיני אהובי נפשנו?

לעיני משפחותיהן שלא יודעות נפשן, גופן, נשמתן?

מה נעשה להביא את האור אל תוך החושך שמאיים על נפשות כולנו?

אולי באמת נתפשט, כמאמר רבקה מריים.

נעשה. איש בדרכו.

נעשה. נצעק, נצעד, ניתן ידיים, נמציא מילים, נחפש.

נאהב, על אף הכל.

נאמין, על אף הכל.

נמצא קצה אור בתוכנו.

נחצוב אותו, אם נדרש.

ניפול עליו, אם נדרש.

נכה אותו בסנוורים, אם נדרש.

לא מוותרים, אהובי ליבי.

לא שוקטים.

לא שותקים.

עושים.