פסיכואנליזה בפעולה החלה כהתארגנות ספונטנית של אנליטיקאים בחברה הפסיכואנליטית למחאה מול בית מעצר הקישון בתגובה למעצרם של עופר ואיתי דורון, אמיר שדה ואיתי יפה. הדברים שנישאו בחנו את המעצר והאופן בו טופלו העצורים על ידי המשטרה והפרקליטות בראיה פסיכואנליטית עכשווית. נוסף לכך שולבו בדברים שנישאו מול בית המעצר שירים אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר, בעצמה אנליטיקאית בחברה. מתוך תחושת דחיפות גדולה יזמו חברי צוות 'פסיכואנליזה בפעולה' – רבקה יצחק-חורש, רוית פרנקל-נוטקביץ ואמנון אייל - אירועי מחאה בעלי אופי דומה, כולם יוחדו למאבק להשבתם המיידית של כל החטופים מעזה. באירועים אלה, שנערכו מול הכנסת ובכיכר החטופים, נשאו דברים אנליטיקאים רבים מהחברה הפסיכואנליטית והם תרמו לכתיבת גילוי דעת של החברה הפסיכואנליטית הקורא להשבת החטופים. גם באירועים אלה שולבו קטעי שירה אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר וזמרים צעירים מה"עוטף". ניתן לקרוא את הדברים שנישאו בכל אירוע ולצפות בסרטונים שתיעדו אותם בלחיצה על 'אירועים' ובחירת האירוע הרלוונטי. ניתן גם לחפש לפי שם הדובר או ההרצאה. נמשיך להאבק להשבת החט...
לעם ישראל מגיע יותר, לעצור את המלחמה ולשחרר את החטופים עכשיו / אירנה מלניק
717 ימים / 48 חטופים
לעם ישראל מגיע יותר, לעצור את המלחמה ולשחרר את החטופים עכשיו / אירנה מלניק
הרבה זמן אני חושבת מה לכתוב… כבר כתבתי טקסט אחד ואחר כך התחרטתי… לא נראה לי מתאים. ועוד טקסט ועוד טקסט. חשבתי שאחרי כמעט שנתיים, לא יהיה צורך בעוד טקסטים. טעיתי.
כל יום הבטן שלי מתהפכת, המועקה, הפחד והזעם גוברים. המילים נתקעות, לא נשמעות מדויקות, לא חדות, לא מספיקות, לא חודרות את הקיר האטום של אויבינו, וגם של מנהיגינו…
מנהיגינו? אלה מנהיגינו? איך הפכנו מעם הספר והמוסר לשפל הזה? איך זה אפשרי. הלב שלי נקרע לרסיסים מול המפולת המוסרית והערכית שאליה הממשלה מובילה אותנו… אין גבול לעצב ולזעם נוכח ההתאהבות בנקמה, במילים כמו להשמיד, למחוק, לחסל, להשתלט, לכבוש… מקריבים את החטופים שלנו, אחינו, מקריבים את חיילינו, בנינו ונכדינו… מקריבים אותנו…
ואנחנו חסרי אונים, לא מוכנים לנרמל את השחיתות, את הכאוס, ואת האטימות ולא מוכנים לוותר על הרצון והיכולת שלנו לשנות את המצב ולבנות מחדש את מה שנהרס…
כשעליתי לארץ ב1968, בחורה צעירה, עברתי הרבה, כמו כולנו - סכנות, חרדות, מלחמות, פיגועים ואסונות - אבל לכל אורך הדרך סמכתי על הלב של המנהיגים שלנו, גם על אלה שלא הסכמתי אתם. תמיד חשבתי שהם פועלים למען כולנו. הייתה לי אמונה וגאווה. כך חינכתי את ילדיי. זו הפעם הראשונה שאני כבר לא סומכת על הכוונות שלהם, על שיקול הדעת שלהם, על יושרם. בושה, זעם, שברון לב, ופחד מהעתיד ממלאים את נפשי.
מרסדס סוסה, שרה:
“אני רק מבקשת מאלוהים שלא אהיה אדישה למלחמה. מלחמה היא מפלצת גדולה ודורכת חזק על התום האומלל של בני אדם.”
בהחלטה של הממשלה להמשיך את המלחמה הזאת, היא הורסת את התשתית המוסרית שעליה אנחנו מנסים להיבנות ואת סדר העדיפויות שמאפיין את העם שלנו, שמצווה עלינו קודם כל להחזיר את החטופים, לדאוג לחיילינו, להפסיק את המלחמה הזאת ולהחליף את הממשלה מהר ככל האפשר.
ולשנה החדשה שמתקרבת ובאה אני מאחלת לכולנו, שתחזיר את החטופים, שתנהג כלפינו בחכמה ובחמלה, ושתביא לנו מנהיגם ראויים ושיקום ותקווה.