פסיכואנליזה בפעולה החלה כהתארגנות ספונטנית של אנליטיקאים בחברה הפסיכואנליטית למחאה מול בית מעצר הקישון בתגובה למעצרם של עופר ואיתי דורון, אמיר שדה ואיתי יפה. הדברים שנישאו בחנו את המעצר והאופן בו טופלו העצורים על ידי המשטרה והפרקליטות בראיה פסיכואנליטית עכשווית. נוסף לכך שולבו בדברים שנישאו מול בית המעצר שירים אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר, בעצמה אנליטיקאית בחברה. מתוך תחושת דחיפות גדולה יזמו חברי צוות 'פסיכואנליזה בפעולה' – רבקה יצחק-חורש, רוית פרנקל-נוטקביץ ואמנון אייל - אירועי מחאה בעלי אופי דומה, כולם יוחדו למאבק להשבתם המיידית של כל החטופים מעזה. באירועים אלה, שנערכו מול הכנסת ובכיכר החטופים, נשאו דברים אנליטיקאים רבים מהחברה הפסיכואנליטית והם תרמו לכתיבת גילוי דעת של החברה הפסיכואנליטית הקורא להשבת החטופים. גם באירועים אלה שולבו קטעי שירה אותם ביצעה הילה כהן-אלעזר וזמרים צעירים מה"עוטף". ניתן לקרוא את הדברים שנישאו בכל אירוע ולצפות בסרטונים שתיעדו אותם בלחיצה על 'אירועים' ובחירת האירוע הרלוונטי. ניתן גם לחפש לפי שם הדובר או ההרצאה. נמשיך להאבק להשבת החט...
פרופ׳ אביעד קליינברג - הסטוריון
להיסטוריונים יש נטייה להגיד שהכל יותר מסובך ממה שזה נראה. הקיסר הגרמני הלך לקנוסה? לכאורה השפלה. בעצם זה יותר מסובך. ישראל השיגה ניצחון גדול בהשמדת חיל האוויר המצרי במלחמת ששת הימים? יותר מסובך. ההיסטוריון רואה לא פעם מורכבות במקום שבו אחרים רואים פשטות.
אבל לפעמים ההפך הוא הנכון, לפעמים 2 + 2 הם פשוט 4. אין שום דבר מסובך בניסיון להשתיק את ערן רולניק, להטיל מורא על העיתונות ולייצר אווירה שבה כל סטייה מן הקו השליט היא פשע. הסיבה להשתקה, להטרדה, לאיומים הגלויים והנסתרים, להסתה הגלויה והמרומזת ולשימוש בשלוחים לדבר עבירה, שמן האלימות שלהם אפשר להתנער בחצי פה, היא פשוטה מאד. עריצים ועריצים בפוטנציה פוחדים מן האמת. האמת מסוכנת להם, הטלת הספק מסוכנת להם. הדרך היחידה שבה הכשלים שלהם, מעשי הנבלה שלהם והשחיתות שלהם, ייתפסו כדרכו של עולם, כמשהו סביר ומקובל היא שאיש לא יעז לחרוג מן הקו הרשמי. הקו הזה הוא תמיד זהה: אנחנו, השליטים, מייצגים את רוח העם—גם אם כל המדדים והסקרים מורים אחרת—ולכן מעשי העריצות, שלילת הזכויות, ההפחדה והעושק שלנו הם בעצם ביטוי לרצון העם. מעבר לזה, אנחנו מבינים לעומק את הבעיות של העם והפתרונות שלנו, גם אם השליטים נכשלים שוב ושוב בניהול החברה וענייניה, הם הפתרונות הלגיטימיים היחידים. כי הדרך היחידה להמשיך במסע העריצות היא לוודא שאיש אינו מהין לומר, "המלך ערום", שאיש אינו אומר את האמת.
זה לא שבחברה הביביסטית אסור לבקר. מותר ורצוי. למעשה הזכות לביקורת שלחה רסן. אגיד לכם את מי מותר לבקר ועל מי מותר לאיים. מותר לבקר משפחות שכולות, מותר לבקר חטופים, מותר לבקר את שורדי ה7 באוקטובר, מותר לבקר טייסים ואנשי זרועות הביטחון, מותר לבקר יתומים ואלמנות. למעשה מותר לבקר כל מי שסוטה מדף המסרים ולאיים עליו או עליה באלימות ואפילו במוות. ביקום הביביסטי ההשתקה היא זכות וחובה. ההבחנה בין נכון ללא נכון, בין טוב לרע ובין לנו ולצרינו ביקום הביביסטי-כהניסטי היא פשוטה מאד. אסור לבקר את השילטון. מי שמבקר את השילטון—לא חשוב מהן דעותיו ואמונותיו של המבקר בכל נושא אחר—הוא בוגד. בוגד במי? במדינה, כי השליט הוא המדינה והמדינה היא השליט.
אבל המדינה איננה השליט. בחברה דמוקרטית אין לרוב זכות להשתיק את האופוזיציה. בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה. בלי דמוקרטיה אנחנו תמיד צעד מריקבון. כי בלי ביקורת על בעלי השררה מאבדת חברה את היכולת לחשב מסלול מחדש. במוקדם או במאוחר היא תתנגש בקיר המציאות.
ערן רולניק הוא אינטלקטואל. הוא פטריוט שאיכפת לו מן החברה שבה הוא חי. אין זאת רק זכותו להשמיע את קולו. זוהי חובתו המוסרית, האינטלקטואלית והאזרחית. אוי לנו אם אנשים כמו ערן רולניק ישתקו. כשמבקרי המדינה מטעם הקואליציה יצליחו להחניק כל קול המטיל ספק במעשיהם, נדע שהכל אבוד, שהפכנו למונרכית בננות. לא אחזור באוזניכם על הגיחוך שבטענות כלפי ערן. כל מי שעיניו בראשו מבין שהעבירה היחידה שערן רולניק עבר היא השימוש בזכותו האזרחית לבטא את דעותיו ברבים.
זה לא אומר שאנחנו פה כדי להכריז שכולנו מסכימים עם כל מילה שערן אמר. אני בכלל לא נכנס לשאלה הזאת. אנחנו פה כי אנחנו מאמינים שללא הטלת ספק קורים אסונות. רק לפני שנתיים נוכחנו כולנו מה קורה כאשר הקולות שאינם מצטרפים למקהלת הפיקוד מושתקים. כשלא מדברים על המציאות, המציאות לא נעלמת. כשלא מתריעים, הסכנות לא מתפוגגות, כשלא לא מנקים את הנשק הנשק מפסיק לירות, כשלא מתחזקים את הדמוקרטיה, הדמוקרטיה קורסת. אחר כך נהיה רע, בתחילה למיעוט, אחר כך לכולם.
ניסיון ההשתקה של ערן רולניק הוא העברת מסר. השלטונות אינם חושבים באמת שמאמר של ערן בהארץ מסכן את שילטונם. המטרה גם אינה להשליך אותו למחנה עבודה או לערוף את ראשו. המטרה היא לאותת לכל מי שאינו שבע רצון שמוטב שלא, שעדיף להסתגר בבית ולשתוק. ממילא זה לא יעזור ובתהליך נצליח להפוך את חייכם לגיהינום. בשביל מה לכם? לא עדיף לסתום?
לא עדיף. התשובה לסתימת הפיות אינה טיעונים. ביביסטים וכהניסטים חסינים מפני טיעונים. התשובה לסתימת הפיות היא לדבר: לא להירתע, לא להיבהל, לגלות סולידריות עם המושתקים. אני פה כדי לומר לערן ולכל מי שאינו מחסידי השילטון: המשיכו. אני פה כדי לומר לאלה המשרתים את אדוני הארץ מתוך פחד—אלה המזמנים לשימועים, המגישים תביעות, המאשרים הטרדה, לא מתוך שכנוע פנימי, אלא כדי לרצות. הם חושבים שלא מדובר בדיני נפשות, שערן ודומיו יתגברו על זה. שיתוף הפעולה הקטן שלהו הוא לא סוף העולם. אולי לא סוף העולם, אבל כנראה סוף הדמוקרטיה. להם אני אומר: אל תשתפו פעולה עם הדיכוי ועם סתימת הפיות. אף אחד אינו יכול לעצור את הדיכוי בכוחות עצמו, אבל בכל צומת שבו אתם מוצאים את עצמכם, אתם יכולים לומר לא--לא לשלילת החופש, לא להפחדה, לא להתקרנפות, לא לרדיפת מתנגדי המשטר.
אנחנו פה כדי לומר לא.