ד״ר דוד גורביץ - חוקר תרבות ותקשורת

 

לינק לסרטון המלא

 ערן רולניק- האיש שגילה את הסוד 

 מאת: דוד גורביץ'

  חברים ובחברות יקרים, על מה עומד ד"ר ערן רולניק למשפט? הוא עומד למשפט,  על כך  שהסיט את הפרגוד וחשף לרגע את הרוע, משום שגילה את האופי הפרברטי של הכוח, משום שהצביע על ערוותו של המנהיג, משום שחשב וכתב בצורה ביקורתית על משמעות הכוח העריץ והבעייתי המצוי מאחורי המותג "נתניהו". 

רולניק השתמש בכליו של איש הרוח- חשיבה פילוסופית ופסיכואנליטית - כדי לבחון את הכוח האפל שהאיש מקרין על הנוהים אחריו, כמו ב"מסע העיוורים" המפורסם של ברויגל: העיוורים אוחזים, כמו בשרשרת, זה בזה, ומושכים  את כולם אל הבור אליו כולם ,לבסוף, צונחים. רולניק  מנסה  להתריע מפני "מסע השוטים", "הטראגי- קומי, הזה, מסע שגורם למשתתפיו לתחושה מדומה של ישועה, בחסות הפאסדה הקולנועית, הגדולה מן החיים, שמציג המנהיג. רולניק חושף את צד -התפר של הכוח, את אחורי הקלעים שלו, ועל כך עליו לשלם. 

עליו לשלם,  כי על כן  ניסה להבין את הפיתוי הפרברטי  שמצוי מאחורי הדלתות הנטרקות של השיירה המאובטחת היטב של  המנהיג, על האורות הכחולים המהבהבים שלה, השועטת בלילה אל ההחלטות הגדולות, חורצות  הגורלות, של חיינו. ההמון מזדהה ומתענג על כוחו הנסתר של המנהיג, על הפאלוס הסימבולי שלו, המתגלם בשיירה הארוכה השועטת אל  הקריה. חטאו  טמון  בחשיפת הממד הבזוי, המתעלל שקיים  ב"קוסם" שיושב  לו באחת מן המכוניות הללו: "הקוסם" מבטיח הגנה טוטלית  למאמיניו, אך דואג  תמיד להחזיק אותם  ב"הולד", במצב  של מצוקה וחרדה, שרק תחושת ההתלכדות השבטית, הלאומית או הדתית סביבו יכולה לפוגג .

  רולניק חושף דברים שמשתתפי המסע אינם רוצים בכלל לשמוע: כי המנהיג חלש, כי הוא חרד  מן הסובב אותו,  ממשפחתו,  מן הרעייה האתלטית והמאתגרת שלו, מבנו, "המסביר  הלאומי" ,וכו. ההמון בכלל לא רוצה לדעת כי את  החרדה הזו  מתעל המנהיג למפגנים של כוח וסמכות,  און  וגבריות , בדיוק כמו  השיירה הפאלית שבה הוא  נע.  ואם קרה המקרה,  והמשאב הכוחני מתגלה בחולשתו –   כפי שהדבר אכן ארע  ביום  פקודה, ב7- באוקטובר - כי אז, מקור התקלה הוא באויבים הפנימיים, שלא לומר בבוגדים, שחדרו  אל ישראל מבפנים  והקריסו את  הבית על יושביו ארצה. 

  איך קוראים  לאויבים הפנימיים הללו?  אה, זה  ברור: נשיא העליון ,השופט עמית ,  היועמ"שית, הפצ"רית,  הטייסים הסרבנים מתקופת המחאה כנגד ההפיכה המשטרית, וכו. אלה מגויסים  שוב ושוב כדי ליישב את הסתירות הפנימיות הרוחשות בתוך  תודעת ההמון ;  העובדות  הפיקטיביות והקונספירציות הנעלמות  עוזרות לסגור את הפער שבין מציאות לדמיון. 

 רולניק ,"מעליב" את המנהיג, מעליב את המדינה -  כך  נכתב בכתב האישום.  ובאמת,   איך הוא מעז?? עוד יפה נפש מתחכם, אינטלקטואל בגרוש, שלא מבין כי רצון העם הוא כוח ועד פעם כוח. "בראשית היה הלוגוס," אומרת הברית החדשה, אך פאוסט, שלומד מן השטן, מתקן את האמירה  וגורס: "בראשית היה הכוח":  הרצון הראשוני של העם מתגלם בתקשורת הגופנית-  הישירה, היצרית  המאגית, הילדית -  שיוצר  המנהיג הנרקיסיסט, המשווע לאהבה, עם תומכיו: האהבה שהם משיבים לו היא הערובה לשרידותו.   אמצעי בדוק נוסף הוא השנאה: זו  מתעלת  את זעם ההמון  אל עבר האויב הנצחי, "הסמולנים" "..  ב1984  של אורוול, מתקיים ריטואל קבוע -"שתי  דקות  שנאה יומיות",  אלה מאחדות את השבט המפוחד והאדיש ברגע של  היטהרות  ושנאה נקייה  לכל "האחרים" שבעולם.

  לבסוף, אפשר לשאול, מהו  החטא הכי גדול של רולניק ?  דומה כי זה נעוץ בעובדה שהוא מבקש גם מן האנשים הליברליים והדמוקרטיים שנאספו כאן לעשות חשבון נפש ולצאת לפעולה.  להבין כי דמוקרטיות אינן נופלות באיבה אחת, אלא שוקעות לאט לאט,   היום זה רולניק מחר זה אתה. אף אחד אינו מחוסן מפני שלטון הפחד. הדמוקרטיות מגיעות לתוצאות הרסניות באמצעים חוקיים  לגמרי- למשל הזרוע הארוכה של  נתניהו,  פרופ. דניאל הרשקוביץ , נציב שירות המדינה בפועל -  האיש שנתניהו מינה -  שמאיים   עכשיו על פרנסתו של רולניק.  מול מציאות זו-  שואל  רולניק-  מה עלינו לעשות? והוא עונה:  עלינו לחולל  צזורה, קטיעה בהלך המחשבות השגור שלנו, בטרם ירד( ניקוד),  באופן סופי, שלטון החושך על העולם . עלינו להבין, כי אף אחד, במיוחד לא האינטלקטואלים, אינם  מחוסנים מפיתויי הכוח והשררה שמשדרת העריצות.

.  מטרת העריצות היא למוטט את המוסדות  הלגיטימיים , הרציונליים והאוניברסליים , המתווכים והמאזנים בין השלטון  לבין העם, וכך למוטט את  יסודות השיח החברתי וליצור ציות עיוור  למנהיג.  מוסדות  ביקורתיים אלה – האקדמיה, בית המשפט, התקשורת, אמורים לאזן  בין הכוח  העצום, השרירותי, המצוי בידי כל שלטון,  לבין חוסר האונים של היחיד. מערכת זו אמורה ליצור משקל נגד למשטר המאגי, משטר הפחד, השנאה, החרדה והתלות הישירה, שמכתיב המנהיג . 

  מוטלת עלינו אפוא משימה לא קלה: לשכנע יותר ויותר אנשים שלא חושבים כמונו להבין, כי ירכשו  לעצמם נכסים נפשיים ופוליטיים  חזקים, אם יהיו אמיצים דיים  להתנסות בחשיבה שאינה מפחדת מסתירות פנימיות, ולא יישמטו לתוך הכף המגוננת  והחונקת של המנהיג הכריזמטי - האב המתעלל בבניו.  אך לשם כך, עלינו לצאת מאזור הנוחות הבורגני שלנו, ולהסתכן בעימות עם המקורות האלימים של הכוח. עלינו  לגדל, כמו שאומרים בתקשורת, עמוד שדרה, להיות אמיצים- אריסטו מנה את אומץ הלב בין המידות המרכזיות של המוסר- לצאת לרחובות, להתנגד לטירוף, להתנגד למלחמה, שהיא תמיד מכשיר בידי הכוח לביצור שלטונו. דרך המלך, אומר מוריס בלנשו,  עוברת תמיד על פי תהום. תודה