עדות- מסע אל לב המאפליה / נירית קוצ׳יק

ביקור בגדה המערבית ב7 במאי 2026

ביום חמישי ב-7 במאי, יצאתי למסע עם עוד אחד עשר אנשים לגדה המערבית. ביקרנו באזור שכם ובבקעת הירדן. מוביל הסיור, מנדי אור, אלוף לשעבר, עורך בשנים  האחרונות סיורים כאלה פעמים אחדות בשבוע.

מהסיור למדתי שבגדה מתקיימים רדיפה, הגבלת זכויות, הגבלת שטחי מחיה ומרעה, אלימות, שריפת רכוש, ביזה, גניבת רכוש ועדרים והתעללות פיזית ונפשית.

במעשים מעורבים חלק מהמתנחלים תושבי המאחזים, המקבלים גיבוי מהשר הממונה סמוטריץ'. באמצעות משרדו הוא מצייד אותם באמצעים, רכבי שטח, דחפורים וציוד המשמש לסלילת דרכים, לעקירת עצי זית ולפלישה לשטחים פרטיים של פלסטינים ולשם יצירת הרס וכאוס.

הצבא נסוג לעיתים קרובות מתרחק מהאירוע או צופה בו מהצד, ונראה שמתקיים כאן שיתוף פעולה מקומם ומדאיג: הצבא מגיע לאחר אירועי חיכוך, לעתים קרובות מאשים את הפלסטינים, לעתים מביא את המתלוננים לחקירה ולרב משחרר את הפורעים. הנתון שעלה בתוכנית של אוהד בן חמו (ב11.5 במסגרת מהדורת החדשות בN12) הוא ש 96%  מהתלונות של הפלסטינים מסתיימות בלא כלום, והפורעים יוצאים מהאירוע מוכנים לאירוע הבא.

הבית הראשון אליו הגענו היה בכפר בורין, באזור שכם, של משפחה החיה על אדמה השייכת לה דורות רבים. לשטח צמוד מטע זיתים בן כמה עשרות דונמים. הגישה למטע אינה מתאפשרת לבעליו, ובמיוחד לא בעונת המסיק: כשבני המשפחה מנסים לטפל בעצים, הם מוקפים מיד על ידי אנשי המאחז היורדים מהגבעה, חמושים במקלות, מכים בכל ומגרשים  את בעלי המטע למרות שהם הבעלים החוקיים שלו. לעיתים קרובות מוזעק הצבא בתואנות שווא של תקיפה על ידי התושבים הפלסטינים. כאמור, לא את התוקפים חוקרים  אלא את הקורבנות.

בסלון המטופח של הבית, שתריסי הברזל שלו מוגפים, ניגנה בת השבע-עשרה את סונטת "אור ירח" של בטהובן על פסנתר חשמלי. היא לומדת בהדרכת אחותה הגדולה. על קיר אחר בסלון : מסך המציג בשידור חי את תמונות מצלמות האבטחה שסובבות את הבית. אחד הארגונים סיפק למשפחה את המצלמות ובנה גדר גבוהה סביב הבית להגנת יושביו. בסופי שבוע מגיעים מתנחלים וצועדים ליד הבית, דופקים במקלות על השער, צועקים נאצות ומשמיעים רעש. המשפחה נצורה בתוך ביתה.

מקום נוסף שביקרנו בו הוא חמאם אל-מליח. במבנה האבן העתיק ובסביבתו חיו עד לא מזמן כחמישים איש, ולידו הוקם בית ספר על ידי הכנסייה הלטינית  המיועד לילדי הרועים הפלסטינים שבסביבה. לפני כחודש וחצי הגיעו פורעים, הרסו את מבנה בית הספר, עשו מהפכה, שברו והחריבו את משרד המזכירות, השליכו ספרי לימוד ומחברות. המראה שהותיר הפוגרום קשה. מסתבר שיש מקומות שאלוהים לא מרחם לא על ילדי הגן וגם לא על ילדי בית הספר.

בכל המקומות שמענו אותו משפט, שנאמר על ידי תושבי המאחזים לתושבים הפלסטינים: "לכו מפה. זאת אדמה שלנו, לא שלכם."

אלי אבידור, מארגון מתנדבי ומתנדבות הבקעה, סיפר על מניעה שיטתית של מים, חשמל ואמצעי מחיה הכרחיים. מחסומים שהמתנחלים מקימים על דעת עצמם הופכים נסיעה של עשרים דקות לנסיעה של שעתיים ויותר. מים מסופקים במכליות במחירים מופקעים, בעוד לחלק מהמאחזים המפוזרים בשטח הניחו צינורות מים ברשות הרשויות. יצוין שיש למעלה מ 200 מאחזים שאינם חוקיים, כאלו שלא קיבלו היתר רשמי לעלות על הקרקע אך בפועל הם מקבלים עזרה וגיבוי מהמדינה, באמצעות השר סמוטריץ'.

מה שנגלה לנו בחומסה שבבקעה, לא יישכח ממני. החמולה עברה פוגרום לפני כמה שבועות. עשרות פורעים פשטו על המאהל, גנבו טלפונים סלולריים שלא אפשרו קריאה לעזרה, גנבו 300 כבשים (גנבה שמעידה על אמצעים לוגיסטיים יוצאי דופן של הגנבים) . במאהל המשפחה אזקו את קוסאי, אחד מהאבות הצעירים של המשפחה ,כבן 28, הורידו את מכנסיו בכח וקשרו אזיקון סביב איבר המין שלו. ככה גררו אותו לעיני אשתו וילדיו לאורך כמה עשרות מטרים.

לסיכום, המהלך ברור: בחסות ממשלתנו, או תוך עצימת עין, מתקיימת פגיעה בסיסית בזכויות אדם, פגיעה בגוף, בנפש, בזכות לקניין , מלווה באיומים על החיים ופגיעה שיטתית בביטחונם הבסיסי של הפלסטינים וכל זה תוך הפעלת אלימות ללא אבחנה. המטרה: לגרש אותם מאדמותיהם. מבחינת הפורעים, אין הבדל בין שטח A, B אוC    בכוונתם המוצהרת הם דוחקים את האוכלוסייה הפלסטינית לריכוזי אוכלוסין עירוניים, להשתלט על השטח בכוח הזרוע בעזרת מוסדות המדינה, תוך עצימת עין של הצבא, ולעיתים בשיתוף פעולה פעיל עמו. המטרה הרחוקה, הפיכתנו למדינת הלכה משיחית.

אם לא נראה  לא נאמין.

מסירת העדות שלי לעוולות הכיבוש שראיתי במו עיני היא קריטית  לי. אנחנו עם שסבל מגזענות, אפליה, ובמלחמת העולם גם מהשמדה שיטתית האכזרית שידעה ההיסטוריה האנושית. גם אמי, שהשואה התרחשה בילדותה באירופה, ניצלה הודות למשפחה קתולית שהעניקה לה מסתור בבריסל וטיפלה בה כאחת מילדות המשפחה, מתוך מניעים הומניים תוך סיכון המשפחה כולה. לעומת משפחה זו , חלקים נרחבים בארצות בהם נרדפו יהודים נותרו אדישים ובלתי מעורבים או שותפים פעילים בעוול ובגרימת סבל עצום שנגרם לעמנו שסובל מהנשורת הרדיואקטיבית של האירועים הללו עד עצם הרגע הזה.

הפעם המעשים מהסוג המתרחש בשטחי הכיבוש שתיארתי כאן, מתרחשים על ידינו. הפעם אנו עצמנו המעוולים. העדות שלי היא קול הקורא לעצור את העוול, הגזל, והפגיעה בזכויות אדם בסיסיות.

כפי שאמר מנדי אור זה לא יהיה סיור  זה יהיה מסע. הוא צדק. זה היה מסע אל מציאות חיינו שהיינו מעדיפים לא לראות, מסע, אל מי ומה שהפכנו להיות, עם כובש, אלים, מקפח חשוך וחסר לב.

תודות ענקיות למנדי אור שלקח אותנו למסע, תודה לאלי אבידור ולדורון מיינרט שפועלים עם הארגונים שלהם באומץ בנחישות ובאנושיות על מנת להגן על הפלסטינים מפני ידיהם הארוכות של שליחי המדינה שלנו במזרח הפרוע הזה. תודה לפורום שלנו "פסיכואנליזה בפעולה" שמאפשר לי להשמיע  את עדותי.